<h1>המנהיג הלכ' שבת</h1>
<h2>דף טו:</h2>
ויהי נועם נקרא שיר שלפגעים במ' שבועות [ט"ו ע"ב]. ומצ' במדרש למה אין בו זיי"ן, לפי שכל האומ' אין צריך לכלי זיין, ומנהג כל ישרא' לאומרו בנועם קול ובנחת להאריך מנוס לרשעי' מלהחזירם לגהינם עד השלמת הסדר, ותכף שאומ' ומעשה ידינו חוזרי' להן לדינם. וזה שכופלין כל ישרא' פסוק האחרון כדרך שבסיום הפרשיות שכופלי' פסוק האחרון, ועוד טעם לדבר [אשר קבלתי מרבותי בצרפת כי להשלים השם המפורש היוצא ממנו נהגו כל ישראל לכפלו והמשכיל יבין]. וכת' רב שר שלו' גאון, שאין אומרים ויהי נועם אלא במוצאי שבת לחול אבל לא במוצאי יום טוב ולא במוצ' שבת ליום טוב שמתחילה לא קבעוה אבות הראשוני' אלא במוצאי שבת לחול אבל במוצאי שבת לי"ט כיון דבעי למימ' ומעשה ידינו וליכא אין אומ' אותו, ואפי' חל י"ט באמצע השבת או צום כיפור דליכא ששת מעשה ידינו, אין לאומ' במוצאי שבת, דכתי' ומעשה ידינו תרי זמני בעינן דאיכא שיתא יומי דחולא וליכא, וכל היכא דלא אמרי' ויהי נועם לא אמרי' קדישא דסדרא. ולהוציא מאותן מקומות בספרד שהן מדלגין ויהי נועם זולתי פסוק אחרון ואומ' סדר קדושה ולא יתכן [דסדר קדושה במוצ' שבת לפי שהפושעין חוזרין לדינם, ולפי שויהי נעם הוא מזמור של ברכה אומ' כ' פסוקים של ברכת ויתן לך, ואמרו משה לישראל אחר מלאכת המשכן יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם ויהי נועם יי' אלהינו וגו', ולכך מנהג כל ישראל לאמרו במוצאי שבתות ולטעם חזרת פושעים לגיהנם, וזה שנהגו בצרפת ופרובינצא שאין אומ' סדר קדושה אלא כשאומ' ויהי נועם שאין דרך לתלמיד שלא יתברך רבו עמו ומאחר שהתחיל בברכת עצמו ויהי נועם מסיים בברכת המקום בסדר קדושה כן נראה בעיני].
